נדחתה בקשת רשות ערעור על קביעת בית המשפט לנוער בעניין הכרזת קטינים כ"נזקקים"

רקע והליכים קודמים

א.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת שטופמן) מיום 13.12.07 בע"א 3099/07, בו נדחה ערעור על החלטתו של בית המשפט לנוער בנתניה (השופטת בן-חנוך) מיום 9.5.07 בתיק נ' 121/07.

ב.         המבקשת (להלן גם האם) היא אלמנה אשר עלתה מאתיופיה בשנת 2001 עם שלושת ילדיה - ילידי 1991, 1996 ו-1997. המבקשת לוקה בנפשה, בעבר אושפזה וכיום מקבלת טיפול תרופתי קבוע.

ג.          (1) המשיבה עתרה לבית המשפט לנוער בבקשה להכריז על שני ילדיה הצעירים של המבקשת (בן ובת) בתור "קטינים נזקקים", לפי סעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן חוק הנוער (טיפול והשגחה)). לפי התסקיר שהציגה המשיבה, מתקשה המבקשת לספק את צרכיהם של הקטינים: הילדים מוזנחים. הקטין - המבוגר מן השניים - מאחר באופן קבוע לבית הספר ומגיע להישגים נמוכים, מגלה בעיות התנהגות, לרבות תוקפנות ואלימות, משוטט שעות ארוכות ואף עבד בצרכניה שכונתית תמורת מזון. הקטינה, אחותו הצעירה, סובלת מאכילת יתר והרטבת לילה, מצבה הרגשי קשה, ואף היא מגלה בעיות התנהגות. עוד נטען כי הקטינים במשפחה נטלו עליהם, תחת אמם, תפקידים "הוריים" כגון נקיון ובישול.

            (2) בית המשפט לנוער שמע באמצעות מתורגמן את המבקשת ואת אביה, אשר התנגדו להוצאת הילדים מהבית וטענו כי אין במשפחה בעיות המצדיקות צעד כזה. בסופו של דיון קיבל בית המשפט את עמדת המשיבה. לאחר שקבע כי שני הילדים הם קטינים נזקקים, הורה על פי סעיף 3(4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) על הוצאת הקטינים ממשמורת האם והעברתם לרשות הסעד, על מנת שתקבע את מקום חסותם.

ד.         (1) המבקשת עירערה לבית המשפט המחוזי. לטענתה, היה ההליך בבית המשפט לנוער פגום, באשר לא היתה המבקשת מיוצגת בו על ידי עורך דין. כנטען, לא הבינה המבקשת את מהות ההליך. אמנם נכח בדיון מתורגמן, אך הוא לא קרא באזני המבקשת את המסמכים שהגישה המשיבה לבית המשפט, ולא התאפשר למבקשת לחקור את המשיבה. נטען כי נוכח השלכותיו החמורות של ההליך, היה על בית המשפט להטיל על המדינה לדאוג לייצוג המבקשת בהליך. לגופו של עניין נטען כי תסקיר המשיבה "שגוי מן היסוד", וכי ילדי המשיבה זוכים לבית חם ויחס טוב. עוד הוסיפה המבקשת כי "יש לבטל לחלוטין את הגישה הפטרנליסטית לפי המדינה יודעת מה טוב לילדים יותר מהוריהם, ויש לקחת בחשבון גם את שיקולי ההורה".

            (2) בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. למסקנתו, לא נפל פגם בהליך בבית המשפט לנוער. זאת משום שעל פי חוק הנוער (טיפול והשגחה) אין חובה כי הוריו של קטין, שעניינו נדון בבית המשפט לנוער, יהיו מיוצגים על ידי עורך דין; ומכיוון שאין כל ספק, שהמערערת "הבינה היטב את מהות ההליך". לגופו של עניין אימץ בית המשפט המחוזי את ממצאיו של בית המשפט לנוער, וקבע כי מצבם של הקטינים קשה ביותר, ואינם מטופלים על-ידי מבוגר אחראי. בית המשפט שמע מכלי ראשון את הילדים, אשר הביעו התנגדות להוצאתם מהבית, אך התרשם ממצוקה קשה בה הם נתונים, ושהדברים שאמרו הילדים מבטאים את אשר נראה להם כי יהא מקובל על בני משפחתם. לסיכומו של דבר נקבע כי "אם לא ייעשה, לאלתר, ניסיון למצוא לקטינים מסגרות שייטיבו איתם... עלולים הקטינים, עם חלוף השנים, למצוא את עצמם בשולי החברה ללא משלח יד, ללא תעסוקה וללא אמצעי קיום".

הבקשה והדיון בבית משפט זה

ה.         בבקשה הנוכחית חוזרת המבקשת על עיקרי טענותיה בפני בית המשפט המחוזי - הן באשר לפגם שנפל בהליך המקורי, והן באשר למהותו של התסקיר. מודגש כי אם סובלים הילדים מבעיות שונות, ניתן לפתרן באופן נקודתי. שוב נטען כי יש לזנוח את הגישה "הפטרנליסטית" שננקטה על ידי הערכאות הקודמות. לבסוף טוענת המבקשת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי להכריע בניגוד לעמדה ששמע מפי הילדים.

ו.          (1) עלי להידרש להליכים שמאז הגשת הבקשה. הבקשה הוגשה ב-10.1.08, ללא נימוקים, בטרם הסדרת הייצוג בלשכה לסיוע משפטי. משהוסדר הייצוג, הוגשו ביום 17.3.08 הנימוקים, והבקשה הועברה לטיפולי. הדיון נקבע ליום 26.3.08.

            (2) לקראת הדיון הוגש (ביום 25.3.08) תסקיר משלים, שלפיו מאז נדחה הערעור בבית המשפט המחוזי ביום 13.12.07, נעשים מאמצים לחיפוש אחר מסגרת פנימייתית לקטינים, אך הדבר לא צלח הן כיוון שמצויים אנו באמצע שנת לימודים, הן כיוון שבשל קשיי הקטין נדרש אבחון פסיכולוגי, אשר נקבע לו - אך אמו סירבה לשתף פעולה, בנוסף, חלק מהמסגרות הסכימו לקבל את הקטינה בלבד, אך לא את הקטין בשל בעיותיו המורכבות, בתחום ההתנהגותי והרגשי. פניה לשש פנימיות הניבה נכונות של פנימיה אחת להיכרות, שנקבעה ל-31.3.08. עוד נאמר, כי הקטין מגיע לבית הספר בדרך כלל נקי ומסודר, אך לרוב לא בזמן, אינו מתפקד כתלמיד, מקשיב מעט רק בשיעורים שהוא אוהב, ופועל לפי מצבי רוח; הישגיו בלימודים נמוכים חרף יכולותיו, והוא סובל מבעיות התנהגות, מכה ומקלל; הוא שרוי במצב רגשי לא טוב ונראה עייף מאוד. נאמר כי לאם אין השפעה על הקטין, שלדעת המורה זקוק למסגרת לימודית קטנה. הקטינה מגיעה לבית הספר, כך נמסר, באיחור ובבגדים לא צנועים, ואף הישגיה הלימודיים נמוכים חרף יכולות טובות; מתקשה היא בקריאה ובכתיבה, שמחה למשימות חברתיות אך ביצוען נתון למצבי רוחה. מחפשת קרבת בוגרים ממנה, מסתכסכת - וקשייה החברתיים והרגשיים העצימו. לשיטת פקידת הסעד, אין הטבה במצב הקטינים ויש הידרדרות במצב הקטינה. בשיחה עם עובד קהילתי בן העדה האתיופית הוסבר למשפחה כי יש צורך בשיתוף פעולה בעניין השמת הילדים בפנימיה כדי למנוע את הצורך בשימוש בסיוע המשטרה, וניתנה הסכמה; הסב מסר לעובד הקהילתי כי הפניה לבית משפט זה נעשתה ללא ידיעתו, וכי המבקשת מתנגדת לקשר עם גורמי הרווחה.

            (3) עיינתי גם בתסקיר מ-16.4.07 שהוגש כנזכר לבית המשפט לנוער, בו תואר  רקעה של המשפחה. תואר מצבה הנפשי של המבקשת המאובחנת כסובלת מסכיזופרניה פרנואידית ומדיכאון פסיכוטי ומאוזנת על-ידי תרופות. המבקשת מתוארת כאוהבת מאוד את ילדיה - אך מתקשה לספק צרכיהם הבסיסיים; הוכנסה סומכת לסייע בבית, שהיה מוזנח ומלוכלך (דו"ח מ-2006), אך המבקשת התקשתה מאוד לשיתוף פעולה, ושאלה תדיר מתי יסתיים השירות, גם אם חל שיפור קל; כתום פעולת הסומכת הוצע סל שיקום של בריאות הנפש אך המבקשת התנגדה. הבת הגדולה (כיום כבת 16) בעלת הישגים לימודיים תקינים אך עצובה רגשית, ומתארת קשיים בבית. על הקטין נאמרו דברים ברוח האמור מעלה, וכן כי אינו מקבל מרות ומתחצף ואף נוקט אלימות, וניכרת הידרדרות במצבו, וכאמור, נצפה עובד בצרכניה שכונתית לקבלת מזון. במועדונית אליה הופנה היה מעורב באירוע אלים של השלכת אבנים והשחתת רכוש. על הקטינה נאמר ברוח האמור מעלה, וגם כי היא סובלת מאכילת יתר ומהרטבת לילה, ומופיעה לא מסודרת. בביקור מנהלת המועדונית בבית ב-2007 נמסר על בית המשפחה כמוזנח ומלוכלך, שריח רע נודף ממנו. עוד דווח על מכות, ובסיכומו של יום - כאוס והידרדרות. עוד נוסף מסמך ובו תיעוד של אירוע אלים בבית הספר (18.2.07) הנוגע לקטין - קללות והשלכת כיסא.

ז.          (1) בדיון בפני ציין עו"ד יאסו, בא כוח המבקשת, כי לשיטתו מחזק התסקיר המשלים את הטיעונים מהתסקיר הקודם. ילדים רבים אינם מגיעים לבית הספר בזמן - האם זו סיבה לנתקם מהוריהם? האם כשילד מפריע זו סיבה להוציאו מביתו? לדעתו הנתונים שבתסקיר שונים באופן מהותי מן המציאות, לרבות - למשל - טענות שהקטינה מרטיבה. לא ניתן למשפחה יומה בבית המשפט, וגם מצויים בני משפחה תומכים כמו אחות האם; אין סירוב מצד המשפחה לפנימיה - אלא יש צורך בשכנוע ולא בצו. יש איפוא אפשרות לשקול פנימיה, אך מתוך שיתוף ולא בצו שיפוטי המצביע על חוסר תפקוד.

            (2) באת כוח המדינה ציינה כי לקטין בעיות התנהגות קשות, כגון השלכת כיסא על מורה; פקידת הסעד ציינה כי הדו"חות הקשים על מצב המשפחה החלו עוד כששהתה בצפת עם עלייתה ארצה; צוינו שוטטות הקטין ובעיות האכילה של הקטינה; פקידת הסעד נקראה לבית הספר בחרום; המצב בבית קשה, ונסיונות לסיוע נתקלו בהסתייגות מצד האם; גם נסיונות לפנימיה ללא צו לא צלחו, הן בשאלת האבחון והן מעבר לה. לדעת פקידת הסעד, אם לא ילך הקטין לפנימיה עלול הוא חלילה להגיע לבית סוהר, העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה ציינה, כי כל הצעה - כגון סומכת, מועדונית, סיוע כלכלי, נדחתה על-ידי האם מיידית. אשר לילדים, חלומה של העובדת הסוציאלית הוא שהבת הבוגרת תגיע ללימודי משפטים; אך בינתיים המצב מידרדר והולך. סב הקטינים אמר כי אין לגזול את הילדים ללא סיבה, כי יש משפחה רחבה, וכי מצבם סביר. המבקשת עצמה טענה, כי לא סירבה לקבל עזרה, וכי הסומכת היא שעזבה אותה.

            (3) במהלך הדיון שוחחתי עם הקטינים ביחידות, בנפרד, כפי שגם נהג בית המשפט המחוזי. לשיטתי, "יש ככלל מקום לשמוע את דעתו של קטין, אף קטין בגיל 10 למשל, ולא כל שכן כשהוא מתבגר והשנים נוקפות, ויש לייחס משקל ניכר לעמדתו, כמובן על פי שיקול דעת והשכל הישר... זו גם גישת האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד"; ראו דברי בבע"מ 672/06 אבו עראר נ' רגוזו (טרם פורסם) (פסקה ג', והאסמכתאות דשם); וכן בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם)(השופטת ארבל). כאן המדובר בקטינים בני 12-11. אזכיר, שסעיף 12 לאמנת זכויות הילד קובע, כי  "(1) מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה זו באפשרות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד; למטרה זו תינתן לילד הזדמנות להישמע בכל הליך שיפוטי או מינהלי הנוגע לו במישרין או בעקיפין, בצורה המתאימה לסדרי הדין שבדין הלאומי".

          (4) בשיחה הסברתי לקטינים (בנפרד) כי אין המדובר חלילה ב"הוצאת קבע" מן הבית אלא בפנימיה עם חופשות.

          (5) הקטין נראה לי עייף, כדברי התסקירים. לדבריו אם ירצה ללכת לפנימיה יחליט בעצמו, טוב לו בבית ואינו חסר דבר; האחות הגדולה מכינה אוכל וגם אמא לפעמים. הקטין הכחיש כי השליך אבנים או כיסא וכי עבד בחנות לשם אוכל, וכן טען ליחסים טובים עם ילדים אחרים.

          (6) הקטינה טענה כי "כיף" לה בבית הספר, לפעמים אינה מכינה שיעורים כי היא עוזרת לאמא; בבית יש אוכל שאמא קונה ומכינה; לדבריה אינה זקוקה לפנימיה. היא הכחישה כי אמרה שקיבלה מכות בבית, ואמרה כי בעבר לא למדה אך כיום מנסה ללמוד. שקר מה שאומרים עליה.

          (7) התרשמותי אינה שונה ביסודה מזו של שופטת בית המשפט המחוזי.